“In my eyes, indisposed
In disguises no one knows
Hides the face, lies the snake
The sun in my disgrace
Boiling heat, summer stench
‘Neath the black the sky looks dead
Call my name through the cream
And I’ll hear you scream again

Black hole sun
Won’t you come
And wash away the rain
Black hole sun
Won’t you come
Won’t you come (Won’t you come)

Stuttering, cold and damp
Steal the warm wind tired friend
Times are gone for honest men
And sometimes far too long for snakes
In my shoes, a walking sleep
And my youth I pray to keep
Heaven sent hell away
No one sings like you anymore

Black hole sun
Won’t you come
And wash away the rain
Black hole sun
Won’t you come
Won’t you come”

~Chris Cornell

When people think of Israel, usually the first things that come to mind are death, kidnappings, war, conflicts, the Holocaust, Gaza and politics. They do not think to take a second and look at Israel from a less provocative and more honest and genuine perspective. To be honest, I am not that surprised that this is the case, since this is our reality. We live in a world where a person’s image, or a whole nation’s image, can change in a blink of an eye- in good and in bad.

When I was little, I imagined myself living in Israel with my family, near the ocean, with my childhood friends, with the love and care of my Moshav. It seemed to be a perfectly safe place through my eyes. Even at the age of eight (while the 2nd Lebanese War was taking place) I decided to fly alone from the USA to Israel, despite my parents’ uneasiness and nervousness regarding the situation. For me, Israel is HOME, plain and simple.  That is why it is so painful for me to see the current events taking place around me- when the world chooses to turn the other cheek and not face the problems at hand, not to look at the situation as a whole but rather through one narrow angle, when the world makes no attempts towards changing reality; and whilst simultaneously my family members live afraid of speaking Hebrew abroad and try their hardest to hide the fact that they are Jewish or Israeli, to hide their identity.

At the age of five years old I moved to the United States, and at the age of twelve I persuaded my parents to return to our homeland. From that moment on, my world has changed entirely.  Israel did not look as perfect as it did before, when I was half a world away. There is not a day that goes by where I do not feel scared. Scared of the enemies surrounding us, from the media that attacks us and threatens our existence, from the target audience that chooses to believe the propaganda made by the media and perceives us in a negative way, from those who choose to stay silent and invisible, and this summer especially, there were moments when I was scared for my life…

…And because of these precise motives I chose to be here at EMIS- an international school with students from more than 35 different countries, some coming from neighboring countries within the Middle East. As an Israeli who has lived outside of Israel’s borders and has seen different sides of the world, I can disclose that spreading knowledge about Israel is something of great importance, and frankly even obligatory. This school helps me to achieve this goal of mine. Here, I am not afraid to share, to expose, to be exposed, to understand and mainly to open the eyes of my friends. Here, I feel very proud to be who I am – an Israeli. I feel that a great task has been bestowed upon me, which is similar to one of an ambassador and that is the responsibility of shining a light on the more positive aspects of Israel and showing its uniqueness. Together with my fellow students in the program, we choose to see things from a productive point of view- to look ahead towards a world of peace, and not to look back and try to find people who are to blame in regards to today’s crazy, messed up reality.

Gandhi once said: “An eye for an eye will make the whole world blind”. I see the effect of this quote on our lives currently at EMIS. We all live together and learn from one another, with the common ambition and aspiration of change. We choose not to be right, but to be smart – and above all, to be united.

כשאנשים חושבים על ישראל, הדברים הראשונים שעולים על הדעת זה מלחמות, חטיפות, קונפליקטים, שואה, עזה ופוליטיקה. הם לא חושבים להסתכל לרגע על ישראל מהפרספקטיבה הפחות פרובוקטיבית והיותר אמיתית וכנה. למען האמת אני לא מתפלאת שכך המצב, כי זאת המציאות שלנו. אנחנו חיים בעולם שבו תדמית של בן אדם, או של עם שלם בעצם, יכולה להשתנות תוך עניין של שניות- לטוב ולרע.

כשהייתי קטנה דמיינתי את עצמי חיה בארץ ישראל עם המשפחה שלי, עם הים, עם חברי הילדות, עם המושב, החום והאהבה. זה היה נראה לי כמקום בטוח לחלוטין בעיניי- אפילו בגיל שמונה (בזמן מלחמת לבנון השנייה) טסתי לבד מארצות הברית למרות חששות הוריי. בעיניי, ישראל זה בית אחד ויחיד… ואין על זה ויכוח. לכן כל כך כואב לי לראות את האירועים שקורים סביבי בזמנים האלו- כשהעולם בוחר להפנות מבט, להסתכל רק ממבט אחד, לא ליזום, לא לנסות לשנות את המציאות. בעוד שהמשפחה שלי מפחדת לדבר עברית בחו”ל ועושים הכל כדי להסתיר את העובדה שהם ישראלים או יהודים, להסתיר את זהותם.

בגיל חמש עברתי לגור בארצות הברית, ובכיתה ח’ שכנעתי את הוריי לחזור לישראל, לארץ ילדותי. מאותו רגע עולמי הפך מקצה לקצה. זה כבר לא הצטייר כמקום מושלם כפי שהוא נראה לי ממעבר לים. אין יום שאני לא מפחדת. מפחדת מהאויבים שמסביבינו, מעולם התקשורת שמאיים על קיומינו, מהקהל שמושפע מהתקשורת ובוחר לראות אותנו בצורה שלילית, מכאלה ששותקים, ובקיץ הזה במיוחד היו רגעים שאפילו פחדתי לחיי.

ולכן אני כאן באמיס- בית ספר בינלאומי עם תלמידים מיותר משלושים מדינות שונות, חלקן מדינות שכנות שלי ממזרח התיכון המסוכסך. בתור ישראלית שחיה בעולם וראתה צדדים אחרים שלו מעבר לגבולי ישראל, אני יכולה להעיד שפיזור ידע על ישראל הוא דבר חיוני ואפילו הכרחי, והבית ספר הזה משמש לי כמסגרת מצויינת בדיוק למטרה זו. כאן אני לא מפחדת לשתף, לחשוף, להיחשף, להבין ובעיקר לפתוח את עיניהם של החברים שלי מהשכבה. כאן אני מרגישה גאווה ענקית בהיותי ישראלית כיוון שיש לי תפקיד חשוב הדומה לזה של שגריר שהוא להאיר אור על האספקטים החיובים של ישראל ועל הייחודיות שבה. ביחד עם שאר התלמידים בתוכנית, אנחנו בוחרים להסתכל קדימה לעולם של שלום, ולא להסתכל אחורה ולנסות למצוא אשמים למציאות המשובשת של היום.

גאנדי פעם אמר: “An eye for an eye will make the whole world blind”. אני רואה את השפעת המשפט הזה על החיים שלי באמיס. כולנו חיים ביחד ולומדים אחד מהשני, במטרה לשנות. בלי להיות צודקים, אלא להיות חכמים. ובעיקר, להיות מאוחדים.

Written by Ophyr Hanan

Edited by Alisa Sophie Rasch

Advertisements