Serving

כשהייתי ילדה קטנה, הייתי מקשיבה לסבא שלי כאשר הוא נזכר ב”ימי התהילה” שלו בצבא והראה לי את רבות מדליות הכבוד שלו, או כאשר הייתי יושבת פעורת פה בזמן שאבא שיחזר את סיפוריו המרתקים והמשוגעים מתקופת שירותו במשך שעות על גבי שעות. לאחר מכן, הייתי מספרת את הסיפורים לכל החברים שלי עם הרגשת גאווה גדולה בהוריי ובמשפחתי שתרמה כל כך הרבה על מנת “לשרת” את המדינה. הייתה לי את הידיעה שיום אחד גם אני אשרת כמוהם. אבל במשך השנים האחרונות, פחד מסויים מילא אותי- פחד שנבע מחוסר הבנה. ההבנה שכל גיוס של נער או נערה לצבא לאוו דווקא בא מתוך רצון חופשי של אותו נער או נערה, אלה משתרש מהתחייבות למדינה.

לעתים היו לי רגשות טינה כלפי ארגונים צבאים, במחשבה שהם ביצעו פעולות לא הומניות. אך לאחרונה, קרו דברים ששינו את התפיסה שלי לחלוטין. נהיה לי ברור שלפעמים אנשים חייבים להחליט החלטות אי רציונליות, או אפילו להגיע למקום של לטעות, על מנת להתקדם, להמשיך הלאה ולשאוף למקום לשיפור. תובנה נוספת שהסקתי היא שהתמונה נהיית יותר ברורה רק ממבט לאחור.

דבר אחד במיוחד אשר היה לי כמקור השראה היה כשראיתי את השוויון בין המינים, וביותר פירוט את האצילות שבנשים ששירתו והגנו על מדינותיהם.

מאז ומתמיד, נשים שירתו את קהילתן. בין אם זה מלהגיש אוכל ושתייה ובין אם זה לארח אורחים ולגדל ילדים, נשים תמיד הוגדרו על פי הסטאטוס הדומסטי שבו כלולה העובדה שהן צריכות לשרת ולעמוד בדרישות של אחרים על מנת לקיים את תפקידן כנשים. אך, בישראל, אם תשאל כל אדם מהי המילה הראשונה שעולה בדעתו כשאומרים לו “אישה משרתת”, התשובה המקובלת שתשיג היא: “צבא”.

בארץ, רוב הנשים מתחייבות לשרת ולהגן על המדינה דרך תפקידים ששווים לתפקידם של הגברים. במקום שהנשים ישרתו את הגבר, הם משרתים יד ביד ובמאוחדות, עוברים את אותם מכשולים, שומרים על השרדות המדינה, ומחוץ להקשר שומרים על הבסיס העיקרי של זכויות אדם ככלל.

בתור בחורה ישראלית, אני יכולה להעיד שזמן ההמתנה עד לתחילת הגיוס שלי מהווה כהתקופה הכי מפחידה אך הכי מיוחלת שיכלה להיות לי. להיות חלק מקהילה במזרח התיכון שהתקדמה עד לנקודה שבה היא נותנת לנשים את הזכות המלאה להלחם על המולדת באותה שורת כבוד כמו של הגברים היא בהחלט התקדמות משמעותית בעיניי. התקדמות לקראת המטרה הסופית המשותפת בעיניי, שהיא שלא יהיה צורך בצבא כיוון שמדינתנו תהיה מוגנת. כמובן שדעתי האישית היא שעולמנו יכל להיות הרבה יותר טוב אילו לא היינו צריכים להדרדר למלחנות, אך איננו יכולים לצפות איזה אסונות החיים יזרקו עלינו, אנחנו יכולים רק לשלוט בכיצד אנו מגיבים לאירועי המציאות.

עד שלא הצטרפתי למסגרת שבה אני נמצאת כרגע, הרשתי לעצמי להתבדח על המדינה ובעיקר להביע ביקורת עליה. אבל, היום אני מוצאת את עצמי במצב שלעתים אני צריכה לגונן על מדינתי ואני גאה לעשות זאת.

When I was little, I would listen to my grandpa recall his “glory days” in the army, while showing me his medals of honor, or sit flabbergasted as my dad reenacted stories of his wild experiences for hours and hours. Later on, I would also recite them to all of my friends, feeling so proud that my father, mother and family had done so much to “serve” the country, knowing that one day I would serve as well. But during these past few years, a certain fear has come upon me- a fear resulting from an understanding. An understanding that each adolescent’s duty in the army does not originate out of free will, but rather it is a commitment.

I used to feel resentful towards armies, thinking that they committed inhumane crimes with their actions. But lately, events have happened that have helped change my perception completely. It became clear to me that sometimes people have to make irrational decisions, or even come to the point of making mistakes, in order to move forward, move on and strive for better. Another conclusion that I made was that the image becomes clearer once looking back.

One thing that I got tremendously inspired from was the equality shown between the two genders, and specifically the nobility of women who fought and defended their countries.

Throughout time, women have served their society. From serving food and drinks, to greeting guests and raising the children, women have always had this domestic status of which they have had to serve and obey others in order to fulfill their “duty” as females. But in Israel, if you ask any person what the first thing that comes to mind when hearing “woman serving” is, the most prevalent answer that you will get will be: “ARMY”.

In Israel, most women complete their obligation of serving their country through a role equalized with the role of the man.  Instead of having the women only serve the men, they serve with men side by side, overcoming the same barriers and obstacles, obtaining the survival of our country, not to mention supporting the basis of human rights in general.

As an Israeli woman, I can say that the anticipation of starting my duty in the army is the most frightening yet most awaited event in my near future. To become a part of a society in the Middle East that has progressed into giving women free rights to serve their country alongside men is definitely an efficient way of working together towards the common goal. The common goal which is for there to be no need for army service since our country will be protected. Of course, I believe that our world would be much better if we did not need to result to armies and wars, but we cannot predict what life may throw at us, we can only control how we react towards the events of our reality.

 

 

Written by Ophyr Hanan

Edited by Emily Perotti

Advertisements

2 thoughts on “Serving

Add yours

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

Create a website or blog at WordPress.com

Up ↑

%d bloggers like this: